במידה מתחילתה האות לא נכתבה כהוגן, מצד שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו אודות

עבודות ספר מקצוע
הכנסת ספר תורה פני מנחם
יצירת שכתוב האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותה עיתון התורה, דוגמת יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בעלי חיים, וכן אם כתבם בדבר חומר שונה כנייר עד עור אמיתי הינם פסולים. דין זה נלמד נכון למשה מסיני[1]. גם בקבוצת העורות, מותרים לעריכת הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע תמיד במין כולל בתוכו החיים שלכם, וגם חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או לחילופין טרפה, מותר לכתוב על אודות עורה ספר מלאכה. על עור סקי בידי דגים אין לספר טקסט מקצוע, כיוון שיש בהם זוהמא[2].

מתוך מטרה לתכנן את אותה עור אמיתי הבהמה לכתיבה, מתופעל לעבדו. העיבוד נבצע בידי מתן ידינו בסיד או לחילופין עם חומר נפרד (כעפצים) השואב מתוך העור שלנו את אותן הנוזלים הבאים בחשבון אותם, ובכך ידינו יכול להתקיים 2 ולא להירקב. העיבוד בסיד מהווה הנהוג רוב קהילות מדינת ישראל, ועיבוד בעפצים נהוג באופן ספציפי של יהדות תימן.

השינויים המתויירים מכיוון נוסף סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו עפ"י רוב ואינו נמלח, והסיד הנו על פי רוב המשאב הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע היא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על הפרקט ניזוקות במגע בנות מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם חומרי הדברה הכרחיים להצלחה בעיבוד, הקלף לוקח גוון החימום של ומרקמו יותר רך, והאותיות הנכתבות באחריותו ניזוקות לא ממש במגע אלו שיש להן את המים.

העיבוד יכול להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע מאוד.

שרטוט
הקלף יהיה משורטט לפני הכתיבה, וכן אם עוצב ללא שרטוט גרוע. רק את השרטוט יעשו דרך מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט הן לא הוא לשמה. מנין השורות היא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מבוצעת איך שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. מתופעל להיזהר שאינן לכתוב שלושה סימבולים מהסביבה לשרטוט, והאם ערך בדיעבד אומר מילה מהסביבה לשורה לאחר מכן בשבילה - הנו כשרה. ניסיון השם שיצאו שממנו מספר מילים מהסביבה לשיטה רע מאוד. יצאה אות , עד כל כך מוניטין מכובד ה' מהסביבה לשיטה - קפדני.

תפירה
בהשלמת כתיבת האותיות אל ה הקלף, תופרים את אותו היריעות זאת לזו בנות גיד. התפירה צריכה להיות מלווה ליטול לשמה.

את אותה היריעה המקדימה והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במידה ו מותר למשוח את אותה הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה הוא מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו פשוטה ומהירה 2 שנים, מועדון נחלקו האחרונים והיה אם מותקן במשיחה זו חציצה בין הדיו לקלף. שו"ת חלל מאירות פסק שמצווה והידור לומר אודות קלף משוח, שמרבית נוסף לייפות את כל הכתב אינו חוצץ. אמנם ואלו לשיטה הוא קיים להיזהר הן לא למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע את כל הכתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא בעצם חציצה מצד הדיו לקלף, ומסיבה זו באופן כשיקלפו את אותם המשיחה הדיו יפול- הצבע רע, איזה מה והיה אם הדיו מגיע השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- הצבע תקין.

למעשה, לכתחילה קיים להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח את אותה הקלף[3], ברם בשטח שעומדות עיתון משוח, מותר לפנות אשר ולברך עליו[4].

נכתב ע"י סת"ם

שיטת תווים היוצר הסת"ם, במסגרת השיטה שנקראת דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – חיבר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – די סת"ם
הביא לפרסום סת"ם היא בעצם היוצר שבו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע, מגילות, מזוזות ותפילין. היוצר זה נמצא את אותו סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או גם נוצה בדיו סת"ם לשם קלף. לכתב הסת"ם צילומים מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים הצלחת תווים מסוימות. נכתב ע"י הגיע אנו לא מפוסק או לחילופין מנוקד. יש את לפרטים נוספים סוגים הביא לפרסום מהותיים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכות למשה מסיני היא בעצם שיש לכתוב רק את הסת"ם בדיו. תקין מספיק הסת"ם מרובים הינם, אך 2 הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם אלו שחרוּת וקיום לנצח. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף אילן, מיהו עפצים, גומא וממרכיבים קליינטים.

הריסה אמיתי בידי הקלף או לחילופין הדיו עומד לשדרג עיתון עבודה תיקני לספרא אומנות מיוחדת גרוע, עקב דהיית תוים אם סימני אלפבית, או שמא שחיקת הדיו מבין הקלף. ספר אומנות כזה דינו גניזה.

החוקים של הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – כתיבת ספרי אומנות מיוחדת, תפילין ומזוזות
החוקים של העשייה והכתיבה של טקסט התורה הנם המורכבים והחמורים ביותר בקי תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת עיתון התורה מבוצעת על ידי פקטור שהוכשר לכך פחות או יותר, הקרוי בעיקר סת"ם. טקסט התורה עלול להיפסל מחמת כאבים מתחלפות שהנפוצות בהם הנישות טעות בכתיבה, מילה חסרה או גם מיותרת או אולי מילה שכתובה אם אינם מדויק. בספר אומנות רע למצוא כמעט בכל הפוסקים לא קיימת לפנות בציבור, וישנו לתקנו והיה אם התשובה אפשרי. לפי הרמב"ם קיימים עשרים ארגון שפוסלים אחר טקסט התורה, וכמו כן אם אחד מהם מותקן בו, הוא נתפס "כחומש מתוך החומשין שמלמדין בם התינוקות ואין כש קדושת עיתון אומנות שאין בו קורין אותם ברבים"[5].

שכזה המנהגים הטובים בימים אלה בעריכת עיתון אומנות מיוחדת הוא ווי העמודים, ולפיו מרבית עמודה בספר מתבצעת מצויידות ו', חוץ 10 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

ספר עבודה היוצר ספרדי מתויג
ש לתייג את אותן אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה אשר לתייג ואלה את אותם הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.

צורת התג המקובלת היא בעצם קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה את אותה התגים ש ראש, כשרים.

בתגים לא קיימת את אותה הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו באופן נדבקו התגים מותר להפרידן.

אדיב לומר לפני התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג שם השם: "לשם קדושת ה'", איזה נוספת הודיע כשר ואינו מעכב.

מקום שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : מעבר הראש השמאלי. שטח התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.

מצווה מן המובחר לתייג בעלויות דיו אצל ס"ת, אילו מה במידה תייג בעט רפידוגרף וגם נורמלי, אף על פי שהתיוג יוצא מעט דהוי. ישנם עטים כשרים[6], וישנם אינם כשרים.

אם מחסור תגים וגילו אותו בלב קריאת התורה, אין שום להוריד במידת מה ספר מקצוע נפרד, וישנו לתקנו בהמשך. וכמו כן אם אין תגים מרבית, ואין טקסט מלאכה אחר, הצבע תורה כשר בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך להמציא אותו.

שיפורים בספר תורה
קיים פסול בספר מלאכה, למשל שחסירה אות או אולי יתירה אות, או שמא שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לתפעל, כי בספר אומנות מיוחדת לא שהמזוזה שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם נמצאים הפסול באמצע קריאת התורה מוציאין ספר אומנות מיוחדת אחר.

והיה אם קיימים פיסוק מצד האותיות, באופן שונה צורתה ונראית כשתי אותיות כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית למשל מילים כו, מוציאין עיתון מלאכה נפרד, ואם לא השתנתה צורתה לא קיימת לשטוף את אותו מעצב השיער מלאכה, ויתקנו עם גמר הקריאה.

חק תוכות
אם וכאשר האות נוצרת בידי מחיקה אך לא על ידי כותב, מצורפות זה "חק תוכות" והאות פסולה, למשל נבנה ו' בשטח י' אסור לגרד את חלק ממנו התחתון אצל הו' מתוך מטרה ש י', וזאת משום שהי' נוצרה בידי מחיקה ולא באמצעות כותב. הדבר נלמד מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואינו חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם הדין ואלו לכתוב אומנות.

הפסול "חק תוכות" חל מצד והיה אם מתחילתה האות אינן נכתבה כהוגן, של שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו על אודות האות וקילקלה רק את צורתה, ובין במידה נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה אל הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
עבודות עיתון אומנות

תכנון אשר כתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את כל טקסט התורה, ובינהם יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים בדבר עורות בע''ח, ואם כתבם על אודות גורם נפרד כנייר או לחילופין עור סקי הינם פסולים. דין זה נדע היטב למשה מסיני[1]. גם בקבוצת העורות, מותרים לעשיה הקלף אלא עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע בעיקרם במין שיש לו החיים שלכם, ואפי' חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או אולי טרפה, מותר לספר על אודות עורה עיתון תורה. הכול על עור אמיתי על ידי דגים אסור לכתוב ספר תורה, בגלל בעלי זוהמא[2].

על מנת לתכנן את עור הבהמה לכתיבה, מושם לעבדו. העיבוד נעשה באמצעות נתינת עורינו בסיד או שמא בכלי שונה (כעפצים) השואב מצד היד אחר הנוזלים שעשויים להתרחש כש, וכך עורינו יוכל להתקיים 2 ולא להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג כמעט בכל קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים נוהגים באופן ספציפי בקרב יהדות תימן.

השינויים המתויירים של לפרטים נוספים סוגי העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו כמעט ובשום פנים ואופן מותר שיהיה נמלח, והסיד היא בעצם עפ"י רוב המשאב הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הנו לבן וקשה, והאותיות שנכתבות באחריותו ניזוקות במגע אלו שיש להן של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם הדפסים חיוניים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון החימום של ומרקמו שנתיים מבריק, והאותיות הנכתבות על גביו ניזוקות קצת במגע עם של מים.

העיבוד יוכל להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.

שרטוט
הקלף יהיה משורטט ערב הכתיבה, וכן אם נכתב ללא שרטוט רע. רק את השרטוט יערכו בעזרת מרצע, ומצווה מתוך המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן צריך להיות לשמה. מנין השורות הנו 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבע שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.

הכתיבה מתנהלת בדרך זו שגגי הכתוב נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שאינן להגיד שלוש תווים מהסביבה לשרטוט, וכן אם כתב בדיעבד אפילו מילה מחוץ לשורה מעתה ואילך בשבילה - הוא כשרה. ניסיון שמו שיצאו ממנו כמה סימנים מחוץ לשיטה גרוע. יצאה אות , או שמא כל כך מוניטין ה' מחוץ לשיטה - נורמלי.

תפירה
בהשלמת יצירת שכתוב ל הקלף, תופרים את היריעות זאת לזו שיש להן גיד. התפירה מוכרחה לבחור לשמה.

את אותם היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.

קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במקרה ש מותר למשוח אחר הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה זאת מתייפה הקלף, והכתיבה על הפרקט פשוטה ומהירה יותר, אמנם נחלקו האחרונים במידה ש מותקן במשיחה היא חציצה מכיוון הדיו לקלף. שו"ת פנימיות מאירות פסק שמצווה והידור לספרא אודות קלף משוח, שמרבית אחר לייפות רק את הכתב הם לא חוצץ. ברם והן לשיטה היא מתופעל להיזהר לא למשוח משיחה עבה מהמחיר הריאלי, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע אחר אשר כתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הנו חציצה של הדיו לקלף, ולכן אם וכאשר כשיקלפו אחר המשיחה הדיו יפול- הצבע לא טוב, אך אם וכאשר הדיו מגיע השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- המעצב כשר.

כפי שהוזכר, לכתחילה יש להחמיר והוא לא למשוח את אותה הקלף[3], ברם בענף שעומדות טקסט משוח, מותר להתקשר אותם ולברך עליו[4].

היוצר סת"ם

אופן תוים נכתב ע"י הסת"ם, בתבנית דרך הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הביא לפרסום סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – יספיק סת"ם
הביא לפרסום סת"ם היא בעצם הביא לפרסום ובו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. היוצר זה נמצא את סופרי הסת"ם ונכתב בידי קנה או גם נוצה בדיו סת"ם עבור קלף. לטקסט הסת"ם תצלומי מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים מעל סימני אלפבית מסוימות. חיבר זה הוא לא מפוסק או מנוקד. קיימים משני רמות הביא לפרסום מכריעים, כתב אשכנזי וכתב ספרדי.

הלכה למשה מסיני הינה העומדות להגיד את אותו הסת"ם בדיו. חוקי די הסת"ם מרובים הינם, איזה שתי הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הן כדלקמן שחרוּת וקיום לנצח. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף אילן, כל מי עפצים, גומא וממרכיבים נוספים.

הריסה אמיתי על ידי הקלף או אולי הדיו עשוי להפוך ספר אומנות מיוחדת כשר לכתוב אומנות מיוחדת גרוע, עקב דהיית אותיות אם סימני אלפבית, או שמא שחיקת הדיו מתוך הקלף. טקסט מקצוע כזה דינו גניזה.

דיני הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – תכנון ספרי מקצוע מיוחד, תפילין ומזוזות
תקין הפעילות והכתיבה של טקסט התורה הינם המורכבים והחמורים ביותר מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. כתיבת טקסט התורה מבוצעת בידי אדם שהוכשר לכך די, שנקרא בעיקר סת"ם. טקסט התורה תלוי להיפסל מפאת כאבים משתנות שהנפוצות שבם הן כדלקמן טעות בכתיבה, מילה חסרה עד מיותרת או מילה שכתובה במידה הן לא נאמן. בספר מקצוע מיוחד רע מאוד לגלות רוב הפוסקים אין לפנות בציבור, וצריך לתקנו אם וכאשר הדבר הולם. בהתאם ל הרמב"ם קיים עשרים דאגות שפוסלים את אותם עיתון התורה, והאם אחד מהם מתופעל כש, הנו נחשב "כחומש מצד החומשין שמלמדין בם התינוקות ואין אשר קדושת טקסט עבודה שלא קורין ש ברבים"[5].

כזו המנהגים השכיחים כיום בכתיבת עיתון מקצוע הנו ווי העמודים, ולפיו כמעט כל עמודה בספר מתחילה מצויידות ו', למעט חמש עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.

תיוג

ספר עבודה כתב ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג רק את אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה ש לתייג ואלו את האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין לתייג.

שיטת התג ההגיונית היא בעצם קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה רק את התגים שאין להם ראש, כשרים.

בתגים אין כלל את אותו הפסול "חק תוכות", על כן במידה נדבקו התגים מותר להפרידן.

מעולה לכתוב שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכים של קדושת עיתון תורה", ולפני תיוג מוניטין מכובד השם: "לשם קדושת ה'", איזה אחרת סיפר קפדני ובשום פנים ואופן מותר שיהיה מעכב.

דירוג שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : בנוסף הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי אצל האות.

מצווה מן המובחר לתייג אלו שיש להן מספיק אצל ס"ת, איזה מה באופן תייג בעט רפידוגרף גם טוב, למרות שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. יש את עטים כשרים[6], וישנם לא כשרים.

באופן חסרים תגים וגילו אודותיו בראשם קריאת התורה, לא קיימת להוציא ספר מלאכה שונה, ויש מקום לתקנו לאחר מכן. וכמו כן אם לא קיימת תגים בכלל, שאין בו ספר אומנות נפרד, מעצב השיער מקצוע תיקני בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך על הפרקט.

שיפורים בספר מלאכה
מצויים פסול בספר מקצוע, ובינהם שחסירה אות או גם יתירה אות, אם שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לסדר, שכן בספר אומנות אינם צריך שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכן אם נמצאים הפסול בראש קריאת התורה מוציאין עיתון אומנות נפרד.

במידה נמצאים פיסוק של שכתוב, והיה אם התחלף צורתה ונראית כשתי תוים כגון: מ' שנפסקה במרכז ונראית כגון סימנים כו, מוציאין ספר עבודה אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין לשטוף את אותם הספר תורה, ויתקנו אחרי הקריאה.

חק תוכות
אם האות נוצרת על ידי מחיקה וכדאי שלא יהיה על ידי כותב, הנה זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, למשל עוצב ו' במקום י' לא קיים לגרד את אותן חלק ממנו שלמטה של הו' ע"מ שיהיה זה י', בגלל שהי' נתהוותה בידי מחיקה וכדאי שלא יהיה באמצעות כותב. דבר זה נלמד מהפסוק "וכתב בשבילה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואסור שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם המשפט וכדלקמן לכתוב אומנות מיוחדת.
עבודות עיתון אומנות מיוחדת
התורה היא טקסט המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם מדינת ישראל במדבר סיני זריזה אחרי העמדתם לעם השם.

התורה הכוללת את אותן עיניין שמו המתומצת ברבדים ותתי רבדים עמוקים להתאמה לחיי האנושות, שהמזוזה בשביל הבנתם וידיעתם הרבה מאוד עמלים חכמי ארץ דורות, וגם מידי ימיהם באופן ישיר. התורה הינה התשורה החביבה והגדולה ביותר היכן שנתן הבורא יתברך לאנושות אירוע. והינה נחשבת ומוערכת רבות והן לדעתי הקב"ה שבראה ארבע תקול לבריאת העולם. התורה מספקת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ראיה על-תבונית וידיעת שמו לפי הרבות עסקם בבטנך. מכורח ערך אומנות, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד ביותר.

מחמת מערכת החשוב, ומכוח מצות הוראת מקצוע, מידי יהודי מאמין משתדל להגות בשערה יותר מידי יממות לפי כוחו. לומדיה מעידים הכול על עצמם שכן הדרכת שוטף מצחיק בו ומרומם אשר. התורה וקיום מצוותיה הינה מהווה הסיבה לעיקר השכר ברחבי העולם ה-3.

מהווה נמסרה מחולקת במלואה לשני חלקים חשובים "תורה שבכתב" המאפשרת את התורה שהמזוזה נכתבה על ידי איתן רבינו יקר הנביאים ושאר חלקיו של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותן החוסרים ומשלימה את אותן הבנת התורה שבכתב.

בתורה מותקן תרי"ג מאנשי מקצוע, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה". חלה חלוקה רוחבית זרה, מצד מצוות גם דוחף לחברו ומצוות בין כלי לחדר.


מלל נושאים
1 חלקיו של התורה
2 יסודי התורה
2.1 עיקרי האמונה
2.2 בריאת האתר בטבע
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
החלקים של התורה

ספר עבודה כתוב המתארת את קלף, הצבע הקדוש מאד בתורה.
בתורה 10 ענק בידי ספרי קודש

התורה שבכתב - היא קבצי הסופי 14 ספרים, ששמו מייצג בראשי תיבות את שלושת חלקיו: מקצוע מיוחד, נביאים וכתובים. הנו חוקי כתבים מקיפים המשווקים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותו תולדות העולם מיום בריאתו, ומתמקד בתולדות בנות ישראל עד לתחילת משך החיים של דירות מגורים נוסף. כמו כן מהווה מאגדת קובצי חוקים ומצוות, דברי מוסריות, פתגמים וכדו.
התורה היא בעצם החלק המקודש מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי איתן, ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה על ידי נביאים ייחודיים בתקופות שונות.
המשנה - קבצי בידי ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד בידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך על פי המסורת המכונה אומנות מיוחדת למשה מסיני איש המקצוע מפי סוחר בכל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה בידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לחלוף את אותו העברת ההלכות בע"פ שאינן ישכח לפיכך סיכום כתורה שבכתב. היא בעצם נכתבה במדינתינו, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מן התנ"ך, המכונה לשון חכמים או לחילופין "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נרכוש יידע המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכות ואגדה קליינטים. היא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בישראל בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
משני התלמודים מבוססים בדבר גורם פרשני והלכתי שהצטבר לתקופה של התקופה בקהליה שבה מתקיים כל אחד מהם. לפרטים נוספים הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אחד מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. ברוב הלימודים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בעתיד ספרי פסקי הלכות רבי השפעות אשר בהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י תוספות וכדומה. עיתון ההלכה הראשוני שפוסק הישר מצד התלמוד היא בעצם 4 טורים (רבינו יעקב בנו על ידי הרא"ש) ועליו כתב מרן רבינו יוסף קארו את כל חיבורו הבית יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר הלכות המסכם את אותן קובצי הפרשנות והספרים המגוונים ש נכתבו על התלמוד.
ספרי קריאה מרשימים נוספים: • עיתון הזוהר • משנה מלאכה לרמב"ם • ספרי הקבלה
מוחלט התורה

יסוד הדת הוא האמונה בא-ל הראשון והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת מאד היא בעצם רשימתו אצל הרמב"ם המאפשרת 3 5 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט והוא לא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בקרב תורת חיים. מכיוון העיקרים הנוספים מובאות האמונות בתחיית המתים, במדינות שונות בעולם הבא ובמשיח.

כמו זה הביטויים המזוהים מאד עם האמונה היהודית, סמל שהיא פסוק בתורה, היא "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק הגיע כביטוי לאמונה במיוחד השם, כאמצעי לזיהוי מפני יהודים שונים, והשמיעו אודותיו כאות לדבקותם בתורה, ואפי' מתקופת מוות על אודות קידוש השם.

בריאת העולם
בספר בראשית מסופר האם נברא הטבע בשישה זמן רב. 4 לחומרים אלו מתואר ימים שביעי ובו שבת ה' ממלאכתו. מניין השנים שם מהווה לבריאת הבריאה (שנה נהג לישון בריאת מביא הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר סדר יקום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). עם הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הוא השנה ה-5,776 לבריאת אמא אדמה, על-פי התשלום הנוספים.

בתקופת המתואר בספר בראשית, נברא מיהו אחרון ביום השישי, ככתר העולם במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו מתבצע יום השביעי יום חופשה (יום השבת). לאחר חטא מסוג עץ הדעת גורש אחד מגן עדן, וכך התחילה שושלת אף אחד לא.

בהתאם ל דבר שבשגרה הוא מחכמי ופרשני התורה, ובינהם הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סי